המשבר שאנו נמצאים בו מתרחש בין היתר משום שהשיטה הדמוקרטית כבר לא עובדת. בעידן שבו אנחנו רגילים להביע דעה בכל חמש דקות על מה שקורה ברשתות ובקבוצות, לא סביר שעדיין רק פעם בארבע שנים ניתנת לנו הזדמנות להגיד משהו על איך שהמדינה מתנהלת.
העובדה שרק בבחירות אנחנו יכולים לבחור, ובעצם לתת צ'ק פתוח לנבחרינו לפעול ככל העולה על רוחם במשך שנים ללא בקרה, מולידה את כל התסכולים, מימין ומשמאל. אומרים – שלטון מחליפים בקלפי, לא בהפגנות. וזה נכון עקרונית, אבל כשהבחירות כה רחוקות, וההצבעה בהן היא שבטית ולא עניינית, כל ההליך הדמוקרטי נדמה ישן, לא מתאים, תוקע מקלות בגלגלי האומה.
לכן ישבתי עם מיטב המומחים וגיבשנו שדרוג לשיטה השלטונית הנוהגת. דמוקרטיה 2.0. זה עובד ככה: ראשית, בבחירות העיקריות, בכל ארבע שנים, בוחרים בצידו השני של הפתק את רשימת חברי הכנסת. אין פריימריז יותר, זאת שיטה רקובה שהופכת מפלגות לארגוני פשע. מאחורי הפרגוד מסמנים חמישה מתוך כלל המועמדים של המפלגה – וזהו. לא רק כמה אלפי אנשים שותפים בתהליך, אלא כל מצביעי הרשימה.
זה לא מקורי. מה שיותר מקורי הוא שיטת משאלי העם שאנחנו מציעים להנהיג, ושתפעל כך: בכל חצי שנה יש משאל עם. המשאל עוסק בשאלות ספציפיות של מדיניות. בכל משאל נשאלות חמש שאלות. שתיים מעלה הקואליציה, שתיים האופוזיציה, ואחת היא שאלת האמון בממשלה. נגיע לזה מייד.
כך שאם למשל היה מתקיים משאל היום, הוא אולי היה נראה כך: הקואליציה היתה שואלת – 1. האם יש לבטל את עילת הסבירות? 2. האם יש לאפשר לאריה דרעי לשוב אל שולחן הממשלה? האופוזיציה היתה מקשה – 1. האם לימוד תורה צריך להיות שקול לשירות בצה"ל? 2. האם יש לשוב לתקצוב לימודי מתמטיקה מוגברים בפריפריה? סתם דוגמה.
התשובה לכל שאלה במשאל תחייב את הממשלה לפעול מיידית על פי מה שקבע העם. השאלה החמישית היא שאלת אמון בממשלה. היא חוזרת תמיד באותו ניסוח: האם יש לך אמון בממשלה? אם רוב של יותר מ־70% אומר לא, הממשלה מתפזרת בשקט הביתה, תודה רבה ושלום.
ללא טיפול עומק במנגנון הדמוקרטי, הוא יילך ויתרוקן עוד מכל תכניו ויהפוך לעלה תאנה לכל מיני רודנים קטנים וגדולים. משאלי עם בכל חצי שנה יאזנו את שיגעון הכוח, וייתנו תחושת מעורבות גדולה לעם. אולי גם יתנהלו דיונים ציבוריים ענייניים לשם שינוי. בקרוב אערוך משאל עם בנושא.
