ג'ו, לך הביתה

כבוד הנשיא ביידן דוהר במהירות שיא במורד המגלשה הקוגניטיבית. חדי העין הבחינו בכך מזמן, אבל זכו לקיתונות של ביטול מצד בעלי העניין שחפצו בכך שיישאר במשרתו.

אני דיברתי על זה בתקשורת כבר לפני שלוש שנים, וזכיתי לנחרות בוז מצד קולגות. לא התרגשתי, כי ידעתי שאני צודק. פיתחתי בזמן ההוא רגישות לדמנציה, מפני שראיתי אותה ממש מקרוב, אצל אמי ואבי ז"ל.

ראיתי את הסימנים הקטנים, את המבטים האבודים, את אובדן הכיווניות (אוריינטציה), את הבלבול בזמנים ובמקומות, בזיהוי אנשים – כל החבילה שניתנה לאדם שהאריך את חייו יותר ממה שהתכוונה האבולוציה.

מצבו של ביידן הוא טרגדיה. קודם כל לו עצמו. עד שאדם מגיע לפסגת חייו, והנה הוא לא יכול למלא אותה. כמו שחקן שנפצע בתחילת המחצית השנייה, ומתעקש לצלוע עד שריקת הסיום. גם למשפחתו, שרואה את מקור האור של המשפחה משתנה במהירות והופך להיות מקור למבוכה.

וכמה עצוב שבמקום להגיד לו – ג'ו, הגיע הזמן ללכת הביתה, הם, היא, מתעקשת למשוך עוד, עד לחורבן המוחלט. כמה אגואיסטי. ועוד מחשבה – כמה ברור שהנשיא נשלט בידי אחרים, מתומרן בידי כוחות נעלמים, אובאמיים. נוח להם שהוא ככה, קל להשפעה. כמה אין חמלה בעולמות הכוח.

אבל הטרגדיה הגדולה בעיניי, חוץ מאשר לעולם החופשי וכל זה, היא לדמנציה. מחלה ארורה שאין בה שום דבר מצחיק. אבל עכשיו כל הלשונות הרעות מתבדחות על מצבו של הנשיא ומחלתו, והופכות את כל עניין ההידרדרות הקוגניטיבית לחוכא ואיטלולא, עד שזה יגיע אליהם, ונראה אותם מאטללים אז. יש כמה מחלות שניצבות בראש טבלת הדברים שבן אדם לא רוצה שיקרו לו. במקום הראשון, בפער, ALS. זאת המחלה שלוקחת מהאדם את גופו ומשאירה את מוחו חד. קצת מתחתיה – אלצהיימר ואחיותיה לבית דמנציה, המשאירות את הגוף תקין, אך מרוקנות אותו מבפנים מזהות וממחשבות. אחר כך באות כל מחלות הגוף הסופניות, סרטן למיניו, מחלות לב וכלי דם, פרקינסון, טרשת, ועוד ועוד, עד לצינון הסוגר את הרשימה.

אבל הבעיה המרכזית והמיוחדת בדמנציה היא התמעטות ההכרה, אובדן הכבוד העצמי, מחיקת הזהות הקודמת, הטביעה האיטית אל תוך חשכת השכחה, והשנים הארוכות שעוברות עד שהאור כבה סופית.

ואני חושב, אם זה חלילה יקרה לי, הייתי רוצה לסיים יפה, לפני שלא אכיר את אשתי ובנותיי. אני רוצה לקחת כדור ולקצר הליכים, אם אזכור איפה שמתי אותו. ולג'ו אני אומר – לך הביתה. שמור על כבודך. לך, לפני שיגיע שלב החיתולים הנשיאותיים.

מצבו הוא טרגדיה, קודם כל לו עצמו. איור: משה בנימין
מצבו הוא טרגדיה, קודם כל לו עצמו. איור: משה בנימין