אחריות

אלוף אהרון חליוה היקר, קיוויתי שלפני מכתב נטילת האחריות שלך תדבר איתי ונתאם את הכל יחד. אבל מכיוון שלא דיברנו מעולם, כנראה כרגע זה לא הזמן הנכון, ואני לוקח על זה אחריות.

וכן, אני מבין שכולם חובטים בך כרגע, וזה לא נעים, אבל היתה לך הזדמנות לשנות במשהו את האופן שבו תיזכר בהיסטוריה של עם ישראל, ופספסת. שוב.

אז לטובת הבאים אחריך, אני שם פה את כללי נטילת האחריות המצופים מאנשים שטעו בגדול. מקווה שמישהו מהם יאמץ וייתן תקווה להתנהלות נכונה לדורות הבאים.

כללי נטילת האחריות:

1. דבר בגוף ראשון. אני. אני נכשלתי, אני אחראי, אני לא ראוי. אל תספר על הכאב שאתה נושא, התמקד בכאב שגרמת.

2. תאר בפרטים במה נכשלת, איפה טעית, מה חשבת, למה זה קרה לך בנקודת הזמן הזאת. היכנס פנימה. תאר איך התנוונה מחשבתך, איך התעצלת להעמיד בספק את תפיסותיך, איך עיגלת פינות. זה חשוב למען הבאים אחריך. העמק בחקר אישיותך, סרוק אותה במסרקות ברזל ודווח על החלקים בה שהובילו אותך לנפילה הזאת. זה חשוב למען תהליכי המינוי הבאים.

3. על הדרך ספר גם על טעויות שעשית וטרם התגלו. תהליכים שהובלת, מינויים שמינית או לא מינית. תן הכל, כדי שיוכלו ללכת בעקבותיך ולתקן את כל כשליך.

4. בהנחה שלא תעמוד למשפט, גזור על עצמך את העונשים הראויים לך. הצעת המערכת: א. הורדה מרצון בדרגה. ב. הקצאת חלק נכבד מהפנסיה הצה"לית שלך לטובת קרן תמיכה במשפחות שנפגעו ב־7 באוקטובר. ג. התחייבות שלא להופיע לעולם כפרשן או כפנליסט בשום אולפן. סעיף זה חל, אגב, גם על בכירים אחרים שמשום מה מופיעים בלי הכרה, למרות שברור שהיו אחראיים לתפיסה שהובילה להתרסקות.

5. ברשתות החברתיות יש פה ושם גם קולות הקוראים לך להתאבד. אל. הפוך את הנקודה הנמוכה בחייך למקום שממנו תצמח מחדש ותצמיח את החברה כולה. במקום למות, תן חיים חדשים ותקווה לנותרים.

אהרון הנכבד, כשפקד את אהרן הכהן האסון הקשה שבו מתו שני בניו מול עיניו, נכתב: "ויידום אהרן". לך אין הזכות הזאת. אל תידום, אהרון. דבר. הדיבור שלך יכול לרפא את הפצע המדמם. אל תפחד. מקסימום תשב בכלא. זה יעשה לך טוב. שפוך מילותיך עלינו. לפחות עכשיו, בוא, תצא אלוף.