יש אתר חדש של בינה מלאכותית, שכותב כל טקסט בכל נושא על פי בקשה. נכנסתי, ביקשתי שיכתוב לי בדיחה על מה אמרה הפרה לשוחט. אמרה הבינה המלאכותית: "לא אכתוב לך כזאת בדיחה, יש אנשים שייפגעו ממנה".
ככה זה היום בעולם. אסור לפגוע באף אחד, וכולם כל כך רגישים. אגב, בדיחות על בשר וטבעונים לא מצחיקות אותי בכלל. רציתי בדיחה כזאת רק כדי לפתוח את הקטע הזה על אסי כהן, שהופעתו הופסקה משום שהעז לפגוע בכמה אנשים בקהל שהנושא לא בא להם טוב בצלחת.
לטעמי, אנשים שבוחרים לא לאכול בעלי חיים נמצאים במדרגה מוסרית גבוהה יותר, מאלה שבתירוצים שונים נמנעים מלהסתכל לפרה בעיניים שנייה לפני ששוחטים אותה. בעיניי, כל מי שלא קיבל החלטה מוסרית לא להיות חלק מתעשיית הסבל והניצול סוגר מקום בליבו, ויצטער על כך יום אחד, באחרית הימים. העמדת העונג שלי מהביס המושלם מעל לזכותו של כל יצור חי לחיות את חייו כפי שתוכנן במעשה הבריאה – היא יהירות נוראית.
אם הייתי במופע של אסי כהן, אז בחלק על הטבעונים הייתי מתכווץ, לא צוחק, בדיוק כמו שבדיחות שואה לא מצחיקות אותי. ולא שאין מה לצחוק על טבעונים וצמחונים, שהופכים את מה שהם אוכלים או לא אוכלים לכלי להתנשאות ולתוקפנות כלפי כל מי שלא כמוהם. בעיניי, אכילה היא עניין פרטי, והפיכת מה שבא אל פי לתעודת הזהות שלי זה מעשה של טרחנות מיותרת. כל אדם זכאי למסלול התפתחותו הרוחנית, כל אחד בזמנו, ורוב האנשים לא ישלימו את מה שאני רואה כהתפתחות במעגל החיים הזה, ולכן יחזרו בגלגול הבא בתור עגל חלב.
אבל התודעה שאיתה מסתובבים היום רבים, של "הנה אני נפגע, עוד שנייה מישהו אומר משהו שנוגע לי בנקודה הרגישה ואני מתמוטט", של ניקוי המרחב הציבורי מכל מה שמפריע לי, כי אני כזה חלש ולא יכול להתמודד לבד – היא מסוכנת. זה מחסל את ההומור, את ההבעה החופשית, הכל צריך להיות מהונדס ולא ללחוץ על שום טריגר, וזה ממש משעמם ומאוד מסוכן לחברה.
מי שלא מתאים לו הומור של מבוגרים, שעוסק בחיים עצמם ושלעיתים פוגע – שיישב בבית ויראה טלטאביז, יש עונה חדשה. צרחתי מצחוק, אם כי הצבע של טינקי ווינקי לחץ לי על הטריגר. בקרוב ההפגנה.
